יומן שנתי הסוקר את התנ"ך והברית החדשה

נעשיתי מושלם במשיח

בוֹ אַתֶּם נִמְלָאִים אֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ כָּל־שְׂרָרָה וְשָׁלְטָן.
(קולוסים ב, 9-10)

הייתי פילוסוף מקצועי במשרה מלאה. חיפשתי בכל המקומות תשובות לבעיות החיים. גם בנצרות (באופן היא הוצגה בפני באותם ימים) חיפשתי, והגעתי למסקנה שהנצרות אינה מסוגלת לספק תשובות לבעיות. צדקתי לחלוטין- היא באמת לא יכלה. פניתי לאחר מכן לפילוסופיה היוונית, ליוגה ולדברים אחרים מגוחכים. ואז, בשנת 1941, בחדר מגורים צבאי, ערב אחד בערך בחצות, כולם ישנו וחוויתי מפגש אישי עם האדון ישוע המשיח. במפגש הזה, גיליתי שמצאתי את התשובה.

לאחר זמן מה, קראתי משהו שכתב פאולוס אודות ישוע המשיח:

אֲשֶׁר צְפוּנִים בּוֹ כָּל אוֹצְרוֹת הַחָכְמָה וְהַדַּעַת.
(קולוסים ב, 3)

ישבתי לעצמי, "מדוע להמשיך להתלכלך בפחי הזבל של חכמה אנושית כאשר כל האוצרות צפונים בישוע המשיח?"

החלטתי שכל התשובות קיימות בספרי התנ"ך והברית החדשה ושמתי את פניי למצוא בספרים האלה בלבד את מה שהצפין האלוהים בישוע המשיח.

לפעמים תעיתי בדרך; לפעמים חרגתי ודעתי הוסחה. עם זאת, ישוע הוא:

"…הָאָלֶף וְהַתָּו הָרֹאשׁ וְהַסּוֹף הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן…" ו… "נַבִּיטָה אֶל־יֵשׁוּעַ רֹאשׁ הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ…"
(חזון יוחנן כב, 13, אל העברים יב, 2)

אנו שלמים בו. אם תביט החוצה מהמשיח, אתה תמצא כל מני תיאוריות מעניינות ורעיונות שיכולים לגרות את דעתך. בסופו של דבר זה לאכול קליפות במקום את המזון העשיר של האב.

תודה לך אדוני על פעולתך בקרבי. אני מכריז שישוע הוא התשובה – האלף והתו, הראשית והתכלית, ראש האמונה ומשלימה. אני נמלאתי בו מפני שאני נעשיתי מושלם במשיח. אמן.

יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש

כִּי עַל־יָדוֹ יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ מָבוֹא בְּרוּחַ אֶחָד אֶל־אָבִינוּ.
(אפסים ב, 18)

עובדה אחת חיונית שעלינו להפנים היא שרוח הקודש הוא אישיות. הוא לא רק אישיות, הוא גם אדון, בדיוק באותה מידה שאלוהים האב הוא אדון ואלוהים הבן הוא אדון. לרוח הקודש מעמד זהה לזה של אלוהים האב והבן. לפיכך ראוי שנגלה יראת כבוד כלפי רוח הקודש כפי שאנו נוהגים לגלות כלפי אלוהים האב ואלוהים הבן.

הָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם חֵרוּת.
(שנייה לקורינתים ג, 17)

בפסוק הזה, אנו רואים את הניגוד המוחלט בין עבדות לתורה או למערכת חוקים לבין חירות. ישנה רק דרך אחת לחירות. במקום שבו נמצא רוח הקודש, שם החירות.

מאמינים רבים מחזיקים בדעות שונות ומשונות בעניין מושג ה"חירות". יש כאלה האומרים "אם אנחנו לא רוקדים בקדמת הקהילה עד השעה 18:45 ביום שבת בערב, אין לנו חירות". או, "אם לא נמחה כפיים כולנו יחד, אין לנו חירות." יש אף מטיפים שחושבים שאם הם לא ירקעו על הבמה כשהם מטיפים, תוך כדי צעקות, אין חירות.

לחירות אין כל קשר לשום מערכת חוקים של קהילה כזו או אחרת או לפעולות מסויימות כגון הרמת ידיים. אולי זה ביטוי של חירות, אך באותה מידה זה יכול להיות גם עבדות. זה תלוי באם זה נעשה בהדרכת הרוח או בגלל מסורת דתית של אותה קהילה. מסורת דתית מובילה לעבדות; רוח הקודש מוביל לחירות.

תודה לך אדוני שאני יכול לבוא אליך. אני מכריז שבאשר רוח האדון שם החירות. יש לי גישה לאלוהים באמצעות רוח הקודש. אמן.

אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו

יְעָדָנוּ לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ כִּרְצוֹן חֶפְצוֹ.
(אפסים א, 5)

אלוהים אינו חפץ שנשאר ילדים לעולם. יש לו תכנית לחנך אותנו, על מנת שנהיה מאמינים בוגרים. גם לשם כך אנו תלויים ברוח הקודש. בלי רוח הקודש, איננו מסוגלים לגדול ולהתבגר.

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה.
(רומים ח, 14)

המילה "בנים" בשפה המקורית של הברית החדשה, מתייחסת לאנשים בוגרים, אחראים, ששולטים על חייהם, שיודעים כיצד להתנהג, בעלי סמכות.

כיצד אנו יכולים להגיע למקום הזה בחיים שלנו? שאול ענה על השאלה הזו בפסוק מהאיגרת אל הרומים:

כִּי־כֹל אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְנַהֲגֵם בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה.
(רומים ח, 14)

תפקידו השני של רוח הקודש בחיינו, כחלק ממשפחת אלוהים, הוא לחנך אותנו לבגרות. הוא עושה זאת על-יד הדרכה או הנהגה. אין דרך אחרת להגיע לבגרות. זו פעולה מתמשכת. אנו זקוקים להנהגה תמידית – בכל יום, בכל שעה, בכל מצב – על-ידי רוח אלוהים. זו הדרך היחידה שבה אנו מסוגלים לחיות כבנים בוגרים של אלוהים.

הטרגדיה הגדולה בקהילה כיום היא שאינספור אנשים נולדו מחדש ברוח הקודש מבלי שהם למדו להיות מודרכים על-ידי הרוח. כתוצאה מכך, האנשים האלה לעולם אינם מגיעים לבגרות. הם נותרים ילדותיים מבחינה רוחנית. זה לא משום שאלוהים אינו דואג לחינוך הרוחני שלהם, אלא משום שהם אינם עושים שימוש בכל האמצעים שאלוהים העמיד לרשותם. האמצעי להגיע לבגרות רוחנית הוא להיות מודרך על-ידי רוח הקודש.

תודה לך אדוני שבחרת בי באהבתך. אני מכריז שאני אתבגר על-ידי כך שרוח אלוהים ינהיג אותי. אלוהים אימץ אותי כבנו/בתו. אמן.

אני איבר בגוף המשיח.

 וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל־אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ.
(ראשונה לקורינתים יב, 27)

כִּי כַּאֲשֶׁר הַגּוּף אֶחָד וּבוֹ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְכָל־אֵבָרֵי הַגּוּף אַף כִּי־רַבִּים הֵם כֻּלָּם גּוּף אֶחָד כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ…. כִּי גַם־הַגּוּף לֹא אֵבָר אֶחָד הוּא כִּי אִם־רַבִּים׃ אִם־תֹּאמַר הָרֶגֶל לֹא יָד אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזֹאת לֹא מִן־הַגּוּף הִיא׃ וְאִם־תֹּאמַר הָאֹזֶן לֹא עַיִן אֲנִי עַל־כֵּן אֵינֶנִּי מִן־הַגּוּף הֲלָזֹאת לֹא מִן־הַגּוּף הִיא׃ אִם־הַגּוּף כֻּלּוֹ יִהְיֶה עַיִן אַיֵּה הַשָּׁמַע וְאִם־כֻּלּוֹ שֶׁמַע אַיֵּה הָרֵיחַ׃  וְעַתָּה הָאֱלֹהִים שָׁת אֶת־הָאֵבָרִים כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם בַּגּוּף כְּפִי רְצוֹנוֹ.
(ראשונה לקורינתים יב, 12ת 14-18)

אלוהים קבע את יעודנו בחיים מראש

חשוב שניקח שלושה דברים מהטקסט הנ"ל של שאול. ראשון, הבחירה של איפה ומה נהיה בגוף המשיח אינה הבחירה שלנו אלא של אלוהים. אלוהים סידר את איברי גופו במקומם וקבע את פעילותם. הבחירה אינה בידינו; אלוהים הוא זה שבוחר ומגלה לנו את רצונו.

חיי הפרט משולבים בחיי הכלל

הדבר השני שחשוב להבין מהטקסט הנ"ל הוא שכתוצאה מכך שאנו מקבלים את בחירת אלוהים עבורנו, חיינו משתלבים עם גוף גדול יותר, גוף המשיח, בלי שאנו חודלים להיות יחידים אינדיבידואלים. העקרון הזה דומה לזרת שמוצאת את מקומה ביד השלמה, ליד ארבעה אצבעות אחרים, מחוברת דרך היד לחיים שלמים וליעוד של גוף שלם. אנו לא מאבדים את הזהות האישית שלנו כמאמינים באלוהים, יחד עם זאת, אנו הופכים להיות חלק מקבוצה גדולה קואופרטיבית בו זמנית בתפקיד האיבר שאלוהים יעד אותנו להיות.

שלישי, כגוף קואופרטיבי, אנו מסוגלים לייצג את המשיח במלואו כלפי העולם. אף אחד מאיתנו אינו מסוגל לייצג את המשיח כראוי לבדו; כאשר אנו מאוחדים כגוף, הגוף הזה מסוגל באופן מושלם וקואופרטיבי לייצג את ישוע המשיח לעולם שבו אנו חיים.

תודה לך ישוע שעשית אותי חלק מגופך. אני מכריז שאלוהים שם אותי, עם האישיות הייחודית שלי כחלק ממשהו גדול ממני, לייצג את המשיח במלואו לעולם. אני איבר בגוף המשיח. אמן.

אני איבר בגוף המשיח.

 וְאַתֶּם גּוּף הַמָּשִׁיחַ אַתֶּם וְאֵבָרָיו כָּל־אֶחָד לְפִי חֶלְקוֹ.
(ראשונה לקורינתים יב, 27)

כִּי עַל־פִּי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לִי אֹמֵר אֲנִי לְכָל־אִישׁ בָּכֶם לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ לְמַעְלָה מִן־הָרָאוּי כִּי אִם־יְהִי צָנוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו כְּמִדַּת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר־חָלַק לוֹ הָאֱלֹהִים׃ 4 כִּי כַּאֲשֶׁר בְּגוּף אֶחָד יֶשׁ־לָנוּ אֵבָרִים הַרְבֵּה וְלֹא כָל־הָאֵבָרִים יְשַׁמְּשׁוּ שִׁמּוּשׁ אֶחָד׃ 5 כֵּן אֲנַחְנוּ הָרַבִּים גּוּף אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ אֵבָר לַחֲבֵרוֹ.
(רומים יב, 3-5)

הדעת המחודשת מכוונת אותנו למקום הנכון בתוך הגוף. אנו מגיעים לידי הבנה כי כל אחד מאיתנו בסך הכל איבר יחיד, בלי היכולת לתפקד לבדנו בדרך שבה אלוהים מצפה מאיתנו לתפקד. על מנת להגיע לשלמות אישית ולתפקד בהתאם לתוכנית וליעוד של אלוהים עבורנו, נדרש מכל אחד להיות איבר בתוך גוף. עלינו להתחבר לאנשים אחרים על-ידי מחוייבות הדדית שמאפשרת לנו לתפקד יחד ולא רק כיחידות בודדות.

לעיתים כאני טס ממקום למקום, אני נדהמם ממערכת הניווט של המטוס שמתכווננת על שדה תעופה מסוים והשניים ננעלים אחד על השני. המטוס נחת בדיוק במקום הנכון ובמהירות הנכונה כדי שהנחיתה תהיה חלקה ובטוחה ביותר.  אני מציע לך לחשוב על דעתך המחודשת כמו מערכת ניווט של מטוס. ברגע שאתה מסנכרן את עצמך עם רוח אלוהים, דעתך המחודשת מנחיתה אותך בדיוק במקום המדויק בתוך הגוף – אתה הופך לאיבר בגופו של אלוהים, גוף המשיח, הקהילה.

תודה לך ישוע שעשית אותי חלק מגופך. אני מכריז שהאדון מביא אותי בדיוק למקום הנכון בגופו, מפני שאני איבר בגוף המשיח. אמן.